אובדנות היא תופעה מורכבת ורב-ממדית המושפעת מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים וסביבתיים. קבוצות אוכלוסייה שונות נמצאות בסיכון מוגבר למוות מאובדנות, וכל קבוצה מתאפיינת בגורמי סיכון ייחודיים לה. הכרת אוכלוסיות הסיכון והבנת הגורמים הספציפיים לכל קבוצה היא קריטית למניעה יעילה ולהתערבות מוקדמת.
במאמר זה נסקור שש אוכלוסיות סיכון מרכזיות, נבחן את הגורמים הייחודיים לכל קבוצה, ונבין כיצד ניתן לזהות ולסייע טוב יותר.
בני נוער וצעירים
בני נוער וצעירים (גילאי 15-24) מהווים אחת מקבוצות הסיכון הגבוהות ביותר למוות מאובדנות. בישראל, התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים צעירים בגילאים 15-24 והשלישית בקרב בנות צעירות באותם גילאים. בשנה מתים מאובדנות בישראל 70-90 בני נוער, על כל התאבדות כזו יש כעשרה ניסיונות שלא דווחו.
גיל ההתבגרות מהווה את השלב ההתפתחותי הדינאמי ביותר בחייו של אדם. הוא מלווה בשינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים ומאופיין בעיסוק בערך העצמי, דימוי הגוף ובסוגיות חברתיות של דחייה או כישלון. כל אלה יוצאים לעיתים מתח נפשי אשר מביא לאי יציבות רגשית ואף להתנהגויות סיכון.
גברים
גברים מהווים אחת מקבוצות הסיכון הגבוהות ביותר למוות מאובדנות. שיעור המוות האובדני בקרב גברים גבוה פי 4 מזה של נשים.
הספרות המקצועית מצביעה על כך שגברים בסיכון אובדני נעזרים באופן מובהק פחות, הן בשירותי הבריאות הציבוריים והן בסביבתם החברתית. קושי זה נובע מנורמות חברתיות של "גבריות" ופחד להיתפס כ"חלש". הם נוטים פחות לשתף במצוקות נפשיות וברגשות, מה שמקשה על זיהוי מוקדם של סיכון אובדני. תחושת ניתוק ובדידות חברתית נפוצה יותר בקרב גברים, במיוחד כאלה שעברו שינויים חיים משמעותיים כמו פיטורין, גירושין ומרחק מהילדים. בקרב לוחמים ומשרתי מילואים, חשיפה לטראומות קרביות מהווה גורם סיכון נוסף ומשמעותי.
זקנים (גילאי 75+)
שיעורי ההתאבדות בקרב זקנים (גילאי 75+) בעולם המערבי הם גבוהים ביותר ביחס לקבוצות הגיל האחרות. כך גם בישראל, שיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר נמצא בקרב גילאי 75 ומעלה (אגף המידע של משרד הבריאות, 2020).
שיעורי ההתאבדות בקרב זקנים הם הגבוהים ביותר ביחס לשאר האוכלוסיה. מה שהופך אותם לאחת מקבוצות הסיכון הגבוהות ביותר למוות מאובדנות.
ניתוק מהסביבה החברתית, אובדן חברים ובני זוג, ירידה ביכולת התפקודית ואובדן עצמאות, התמודדות עם מחלות וכאבים מתמשכים, תחושת נטל על סביבתם והתיידדות טבעית עם המחשבה על החיים- כל אלה מהווים גורמי סיכון אשר יכולים להוביל למצוקה אובדנית.
אוכלוסייה מיוחדת – קשישים עולים: קשישים עולים מתמודדים עם אתגרים נוספים כמו הסתגלות תרבותית, מרחק ממשפחות ורשתות תמיכה, וקשיים בשפה שמקשים על קבלת עזרה מקצועית.
קהילת להט"בק
מחקרים מראים כי צעירים להט"בקים נמצאים בסיכון גבוה משמעותית יותר לנסות להתאבד בהשוואה לבני גילם ההטרוסקסואלים, כאשר צעירים טרנסג'נדרים וא-בינאריים נמצאים בסיכון גבוה עוד יותר.
חשוב להדגיש: אנשים להט"בקים אינם נוטים באופן טבעי לסיכון אובדני בגלל הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם, אלא נמצאים בסיכון גבוה יותר בגלל האופן שבו הם נדחים על ידי הקהילה. התעללות, ניכור, דחייה, בריונות, אפליה וסטיגמה כל אלה מייצרים מצוקה נפשית שיכולה להוביל לסיכון אובדני. בנוסף, הבושה וההסתרה שלעיתים מלווה את ההתמודדות עלולה למנוע קבלת תמיכה וטיפול.
שאירי אובדנות
שאירי אובדנות הם אנשים שחוו אובדן של אדם קרוב בעקבות אובדנות. זוהי אוכלוסייה ייחודית שנמצאת בסיכון מוגבר לאובדנות עצמה. המחקר מלמד כי כל התאבדות משפיעה באופן משמעותי על 25 אנשים וגורמת להשפעה ניכרת אך פחות ישירה על עד 135 אנשים. ההשפעה כוללת התמודדות עם אבל מורכב ואף מעגלי סיכון אובדני שעלולים להתווסף.
אבל אובדני הוא אבל ייחודי עם מאפיינים של אשמה חריפה, כעס, בושה, שאלות קשות ללא מענה, וקושי להבין ולקבל את המוות. מחשבות כמו "יכולתי למנוע את זה", "לא שמתי לב לסימנים", "הייתי צריך לעשות יותר" – שכיחות ומכאיבות.
תנועת מש"ה פועלת למניעת אובדנות באמצעות הקהילה, ומציעה הכשרות והדרכות להכרת אוכלוסיות הסיכון, זיהוי סימני אזהרה, וכלים להתערבות יעילה.
זכרו: אם אתם או מישהו שאתם מכירים נמצאים בסיכון – פנו אלינו כדי שנחזיק יחד.
