תורת מש"ה- 12 עקרונות לניהול מרחב אובדני – גזור ושמור
תנועת מש"ה (מילים שעושות הבדל) מגישה לקהילה 12 עקרונות לניהול מרחב אובדני שתכליתם
לכוון אותנו לכדי שלוש תנועות מיטיבות במצבי סיכון אובדני:
לדבר במקום לשתוק– לדבר על אובדנות ולשוחח עם האדם בסיכון על המחשבות האובדניות.
להחזיק במקום להדוף– לתת מקום לאובדנות ולהחזיק את המרחב בקהילה.
לנהל במקום לקפוא– להנהיג את המרחב האובדני.
שיח ישיר– שיח ישיר על אובדנות מציל חיים- הוא מאפשר לנו להבין טוב יותר את מצב הסיכון של האדם תוך כדי מתן מענה לתחושת הבדידות ושיכוך העצב העמוק והרצון למות. היעדר שיח גלוי עם אדם המתמודד עם אובדנות הוא אחד החסמים להצלתו ודוחק אנשים אל מותם. אילמות מעודדת אובדנות ואילו שיח ישיר מצמצם אותה דרמטית.
רשת ביטחון קהילתית– אובדנות מחזיקים יחד. מרחב אובדני זהו מרחב הדורש תמיכה עקבית ורציפה עם נוכחות עמוקה. המרחב האובדני מתאפיין בחוויה עמוקה של חוסר אונים, בהלה, אשמה והאשמה, בושה, ריחוק, פיצול ובעיקר בדידות קשה. לכן נדרשים שותפים לתהליך. השותפות בין חברי רשת הביטחון מייצרת תחושה של עוצמה ואיתנות ומאפשרת לכל אחד להשתתף לפי יכולתו, לתמוך ולהיתמך.
דחיפות– מרחב אובדני הוא מרחב חירומי. על כן הוא דורש מאיתנו להניח לשגרה ולהתגייס עבור האדם וקהילתו. במש"ה אנו מתייחסים למצב החירום ומבקשים מהקהילה להתגייס ל"שבוע במקום שבעה". יש להתייחס לקריאה של מצב אובדני כאילו מדובר באדם הנמצא בטיפול נמרץ. לעזוב הכול, להתגייס לצאת למלחמה על החיים ולשדר זאת כלפי האדם בסיכון: "פיניתי עבורך את כל הזמן הנדרש. זהו הדבר הכי חשוב לנו כרגע".
ניקיון המרחב– צמצום אמצעים קטלניים. הרחקת אמצעים קטלניים מהאדם בסיכון היא גורם קריטי במניעת אובדנות. זמינותו של האמצעי הקטלני הוא הגורם הראשון במעלה במימוש האובדנות או במניעתה. יש לבדוק בשיח ישיר את התוכנית האובדנית הספציפית של האדם בסיכון ולדאוג יחד איתו (עד כמה שניתן) להרחקת האמצעים המסוכנים עבורו.
אמפתיה רדיקלית– להסכים לחוש את עומק הסבל בעיניים אוהבות ומזדהות. אמפתיה במהותה היא היכולת להבין, להיות ולחוש את הכאב והסבל כפי שהאדם על הגג חש אותם. במרחב אובדני ישנה בקשה להבין, בכל האמצעים והחושים, כיצד הגיעו מים עד נפש. כנגד חוויית הבדידות הגדולה של האדם בסיכון, קיימת בקשה לאמפתיה־רדיקלית. לשאוף להרגיש בצורה מלאה את הכאב שאיתו מתמודד האדם במצוקה אובדנית ולתת לכך ביטוי במילים, בשפת הגוף ובמבט.
אינטואיציה– להקשיב לקול הפנימי. אינטואיציה היא חיבור פנימי עמוק להבנה שאינה מתבססת בהכרח על היגיון או עובדות, זוהי ״תחושת בטן", תחושות גוף, חוויה רוחבית של קשב עמוק למרחב. האינטואיציה היא דרך חשובה נוספת להתנהלות והכוונת הפעולות במרחב אובדני. היא מהווה מעין מצפן עבורנו. עקרון זה מזכיר לנו להקשיב ולתת מקום לקול הפנימי שעולה בנו.
אהבה– אדם צריך לחוות את עצמו אהוב. אהבה עקבית ובטוחה היא תשובה עמוקה לאובדנות, לבדידות, לייאוש ולסבל. אובדנות היא שבר קיצוני בתפיסה של האדם את עצמו. היא עוטפת את האדם בשנאה עצמית מבלי היכולת להחזיק בידיעה שהוא אהוב. טפטופים עקביים, רציפים ויציבים של אהבה – במילים, מחשבות ומעשים בונים חווית אמון, ומסמנים נתיב חזרה לחיים.
פתיחת גבולות– אובדנות מתרחשת בכל שעות היממה ומחוץ לגבולות, היא מבקשת מקום גם כשהדבר אינו "נוח". היא לעיתים דורשת להגמיש את מסגרת הכללים והזמנים שאנו רגילים לפעול בתוכה, להרחיב את מהות התפקיד שלנו כקהילה, את הזמינות ואת הנכונות לצאת מגדרנו. יש לגייס כוחות של זמן ומשאבים כך שכל מי שיכול להיות – יימצא בזמינות ומחויבות.
חום אנושי– אובדנות היא מרחב של כפור, מרחב הכי קרוב לחדר מתים. הבקשה מאיתנו היא לייצר תנועה הפוכה – להפשיר את הקור באמצעות מגע וחום. הביטוי הבסיסי של אנושיות הוא המגע, היד שמושטת, העיניים שמביטות במבט רך, ההזמנה לחיבוק, היד שמונחת על הכתף ואומרת: "אני כאן", המקום שאפשר להניח עליו את הראש ולנוח לרגע. יש מגוון דרכים לייצר מגע וחום באמצעות מגע פיזי ובאמצעות מאכלים חמים, עטיפה של שמיכה, אוכל חם. חשוב לזכור שמגע פיזי צריך שיגיע עם קשב וכבוד למה שנעים ובטוח לשני הצדדים.
הזנה– חשיבות הצרכים הבסיסיים. גל אובדני סוער לעיתים משכיח מהאדם את צרכיו הבסיסיים. נדרשת תשומת לב יתרה למילוי צרכים של הזנה, שינה והגיינה. קיים קשר הדוק בין חוסר שינה/ אכילה/ שתייה ובין עלייה במצוקה האובדנית. כשאדם דואג לצרכים הפיסיים שלו הוא חש עצמו קיים. הזנה פיזית ומקלחת טובה טומנת בתוכה תחושת בית, החזקה, טיפול ודאגה.
תפילה– כל חיבור רוחני. מרחב אובדני הוא מרחב בו נוכחים אימה, בהלה וחוסר אונים. במצבי קצה ישנה הזמנה להיעזר גם בממדים רוחניים ואנרגטיים הנשגבים מבינתנו. אובדנות מבקשת מאיתנו להרחיב איכויות של ענווה ולפעול גם במצב של חוסר אונים קיצוני. איכויות אלה באות לידי ביטוי בהסכמה לשאת תפילה – ליצור תקשורת עם ממד גבוה ורוחני: טבע, יקום, אלוקות. תפילה במצבי חוסר אונים מאפשרת לנו ליצור עוגן רוחני.
מילים טובות ופרשנות מיטיבה– מילים טובות שמגיעות מתוך עיניים טובות הן מרכיב קריטי ועדין במרחב אובדני. היכולת להביא אור ותקווה בתוך מרחב סוער של סבל יכולה לעשות הבדל בין מוות לחיים כפשוטו. זוהי איכות חומלת המביאה פרשנות מיטיבה ומקבלת לסערת הנפש ויכולת לראות מעל ומעבר לרגע הזה. המהות של מילים שעושות הבדל היא להחזיק בעדינות בתוך ה"גל האובדני" את התקווה.
העקרונות הנ"ל מהווים מצפן קריטי במצבים של סיכון אובדני. לא תמיד נדרש שימוש בכולם וניתן לבחור באילו עקרונות להשתמש בהתאם למצב.
