הרגע שבו אנו מבינים שאדם בסביבתנו נמצא בסיכון אובדני הוא רגע קשה ומאתגר. זהו רגע שקורא לנו לעצור, לקחת נשימה עמוקה, ולחזור למשאבים הפנימיים שלנו. להתמקד ולשאול את עצמנו: מה יסייע לי עכשיו להיות נוכח/ת ותומך/ת?
רגע זה דורש מאיתנו לפנות בתוכנו מקום אמיתי לאחר – מקום של הקשבה, אמפתיה ונוכחות.
תמיכה באדם המביע מחשבות אובדניות היא אכן משימה רגישה ומורכבת, אך היא גם משימה אפשרית ותכליתה הצלת חיים של ממש.
חשוב לזכור: מחשבות אובדניות הן אינן בחירה או מניפולציה על האחר, הן נובעות מסבל רב ומכאב נפשי שנחווה כבלתי נסבל. למרות עוצמתו של הסבל, וגם אם נמשך זמן רב, נזכור שזהו מצב זמני – כמו גל שעולה ויורד. הכאב יכול להשתנות והתמיכה שלנו יכולה לעשות את ההבדל.
מה כדאי לעשות:
היו נוכחים– הסכימו להישאר לצידו ולתמוך בו. פנו זמן והתפנו להקשיב בסקרנות.
תנו תוקף לרגשותיו- הכירו בכאבו מתוך מקום אמפתי, חומל ואוהב. נסו לפגוש אותו במקום בו הוא נמצא. הבהירו שאתם מבינים שהכאב שהוא חווה הוא "בלתי נסבל" עבורו, שאתם מכירים בלגיטימיות של סבלו ובתחושת סוף הדרך שלו. אמירות כמו "אני מבין שאתה כואב מאוד עכשיו" או "אני רואה כמה אתה סובל" יכולות לעזור לו להרגיש מובן ופחות בודד.
שאלו באופן ישיר ואמפתי- אם יש לו מחשבות אובדניות, תוכנית קונקרטית וכוונה מיידית להתאבד. שאלה ברורה, שנשאלת ברגישות ובאמפתיה, אינה "מכניסה רעיונות לראש", ההפך הוא הנכון- היא מאפשרת שיח כנה על המחשבות והדחפים ומפחיתה את עוצמת המצוקה. שאלו: "האם אתה חושב על התאבדות?" או "האם יש לך כוונה להרוג את עצמך?"
הרחיבו את רשת התמיכה– חישבו מי עוד יכול להיכנס לתמונה ואת מי עוד אפשר לשתף בסביבה. אובדנות מחזיקים יחד!
הרחיקו אמצעים קטלניים– מהשגתו המיידית של האדם בסיכון. רצוי באופן גלוי ובשיתוף עם האדם בעצמו.
פנו לקבלת עזרה מקצועית – עם האדם בסיכון או בלעדיו- למש"ה או לכל תמיכה אחרת שזמינה. לגורמי סיוע.
מה לא לעשות:
אל תדחו להמשך- אובדנות מבקשת מענה בכאן ועכשיו.
אל תשאירו את האדם בסיכון לבד– במידה של סיכון מיידי נדרשת נוכחות פיזית של אדם נוסף איתו להשגחה צמודה עד שהסיכון ירד .
הימנעו מלשפוט ולבקר- תחושת אשמה וביקורת עצמית הן חלק מהתחושות הקשות איתן מתמודד אדם בסיכון. הוא זקוק למבט חומל שאינו נוזף ואינו מאשים. הניחו כי מתחת לבקשה האובדנית מסתתרת בקשה אמיתית לחיים טובים יותר וכי האדם עושה ככל שביכולתו לסייע לעצמו.
הימנעו מלהציע פתרונות ולהבטיח הבטחות שלא תוכלו לעמוד בהן.
הימנעו ממזעור רגשותיו או ממתן "פתרונות קסם"– אמירות כמו "זה לא נורא כל כך", "תתחזק", "פשוט תצא מזה", "תחשוב חיובי" או "החיים יפים" ישאירו את האדם בסיכון בודד ולא מובן.
אל תבטיחו סודיות- כשקיים סיכון אובדני נעשה כל מה שדרוש כדי לשמור על האדם בחיים. הסבירו ברגישות שעליכם לפנות לעזרה כדי שתוכלו לסייע לו. שתפו אותו עם מי אתם מתכוונים לדבר כדי לסייע.
הנחיות אלו מיועדות לספק תמיכה ראשונית במניעת אובדנות. לטווח הארוך, חשוב להתייעץ עם גורמי סיוע רלוונטיים ולקבל הדרכה מקצועית מתאימה .
זה שאתם כאן, קוראים ומחפשים את הדרך לסייע, אינו דבר מובן מאליו.
הדאגה והאכפתיות שלכם יכולות לעשות הבדל משמעותי.
אנחנו כאן בשבילכם, אתם לא לבד.
